הסופר הצרפתי גי דה מופאסן כתב ב1884 סיפור בהמשכים שפורסם לאחר מכן בספר בשם "בל אמי".בספר שנחשב לסאטירה בצרפת הוא מתאר את המצב בצרפת באותה תקופה בה השלטון עשה יד אחת עם העיתונות כדי לקדם נושאים פוליטיים ולהעשיר את הנוגעים בדבר.
בספר מתואר היחס שבין השלטון, התקשורת, ההון והחברה הצרפתית הגבוהה.
ב1996 הבמאי הצרפתי פייר לאביל עיבד את הספר למחזה.
בית צבי מעלה כעת את המחזה בפעם ראשונה בארץ בבימויו של מיטקו בוזקוב ובתרגומו של אלי ביז'אווי.
חייל משוחרר ז'ורז' דורוי- בל אמי-אפי ביבי פוגש ידיד עתונאי המציע לו משרה בעיתונות.ז'ורז' חסר השכלה שאינו יודע לאיית נכונה ולא כתב מעולם דבר מקבל את ההצעה ותוך זמן קצר הופך בעזרת נשים מהחברה הגבוהה למשפיע ,בונה כח פוליטי וצובר הון.
הוא צעיר יפה תואר הכובש נשים בקלות ומנצלן למטרותיו ומעמדו הכלכלי.
הבימוי מחיה את האוירה הצרפתית בחברה הגבוהה במאה ה19.בהצגה האוירה היתה קצת קרה ומנוקרת .ההצגה זרמה בקצב הנכון והבליטה את אינטרס הפרט על חשבון אינטרס הכלל.
התפאורה ערן עצמון היתה נאה ,יעילה ומצומצמת.
התלבושות שעוצבו על ידי טובה קליינר-סדן בסגנון התקופה היו יפות ונעשו בטוב טעם.
13 איש לוקחים חלק בהצגה והמקום אינו מאפשר להתיחס אל כל אחד בנפרד.
את התפקיד הראשי שיחק אפי ביבי. זאת הפעם הראשונה שרואה אני אותו בתפקיד משמעותי על הבמה על כן ארחיב קצת עליו.
הוא היה חופשי,עם נוכחות במה חזקה,הלא אכפתיות ,הקלילות ביחסו אל הנשים והסובבים אותו זורמים ממנו. יש לו לשון חלקלקה,קול נעים וההגוי ברור וטוב.במשחקו הפגין חוסר רגישות כל שהיא כיאה במקרה של המחזה הזה .הוא התנהג כפרחח,חנפן,שאפתן ושחצן.התנהג אל הנשים לא ברצינות.תחבולן הדואג לעצמו.
מפתה את אלו שיכולות לעזור לו בקידום הקריירה שלו ועוזב אותן לאחר ניצול.חסר מוסר ועקרונות.האדם שנמצא בין פטיש הפוליטיקה לסדן התקשורת, הדם עולה לו על הראש ובסופו של דבר מרגיש ריק.
הכל נראה כאילו ומשחק את עצמו.סקרן אני לראותו בתפקידים אחרים בעלי אופי שונה.
שלוש הנשים המחזרות אחריו הדס ביטון, לי קוזניק וסיון הכוכבי משחקות היטב ואינן יכולות להבין שבישביל בל אמי האהבה אינה ניצחית וכאשר היא נמשכת יותר מדי זמן היא הופכת להיות דבר בלתי נסבל.כן הצטיינה קלוטילד-אודליה יקיר שהלכה אחרי בל אמי.
טובים היו גם פורסטיה-דודי גזית,מסיה וולטר-דניאל מושס,נורברט דה וארן-אבנר נינו,הכומר הצעיר-אריק מורדוך.
לראות או לא לראות:הצגה יפה,השנה רק התחילה.נצפה להצגות הבאות.
נכתב על ידי elybikoret , 24/11/2008 10:24
בספר מתואר היחס שבין השלטון, התקשורת, ההון והחברה הצרפתית הגבוהה.
ב1996 הבמאי הצרפתי פייר לאביל עיבד את הספר למחזה.
בית צבי מעלה כעת את המחזה בפעם ראשונה בארץ בבימויו של מיטקו בוזקוב ובתרגומו של אלי ביז'אווי.
חייל משוחרר ז'ורז' דורוי- בל אמי-אפי ביבי פוגש ידיד עתונאי המציע לו משרה בעיתונות.ז'ורז' חסר השכלה שאינו יודע לאיית נכונה ולא כתב מעולם דבר מקבל את ההצעה ותוך זמן קצר הופך בעזרת נשים מהחברה הגבוהה למשפיע ,בונה כח פוליטי וצובר הון.
הוא צעיר יפה תואר הכובש נשים בקלות ומנצלן למטרותיו ומעמדו הכלכלי.
הבימוי מחיה את האוירה הצרפתית בחברה הגבוהה במאה ה19.בהצגה האוירה היתה קצת קרה ומנוקרת .ההצגה זרמה בקצב הנכון והבליטה את אינטרס הפרט על חשבון אינטרס הכלל.
התפאורה ערן עצמון היתה נאה ,יעילה ומצומצמת.
התלבושות שעוצבו על ידי טובה קליינר-סדן בסגנון התקופה היו יפות ונעשו בטוב טעם.
13 איש לוקחים חלק בהצגה והמקום אינו מאפשר להתיחס אל כל אחד בנפרד.
את התפקיד הראשי שיחק אפי ביבי. זאת הפעם הראשונה שרואה אני אותו בתפקיד משמעותי על הבמה על כן ארחיב קצת עליו.
הוא היה חופשי,עם נוכחות במה חזקה,הלא אכפתיות ,הקלילות ביחסו אל הנשים והסובבים אותו זורמים ממנו. יש לו לשון חלקלקה,קול נעים וההגוי ברור וטוב.במשחקו הפגין חוסר רגישות כל שהיא כיאה במקרה של המחזה הזה .הוא התנהג כפרחח,חנפן,שאפתן ושחצן.התנהג אל הנשים לא ברצינות.תחבולן הדואג לעצמו.
מפתה את אלו שיכולות לעזור לו בקידום הקריירה שלו ועוזב אותן לאחר ניצול.חסר מוסר ועקרונות.האדם שנמצא בין פטיש הפוליטיקה לסדן התקשורת, הדם עולה לו על הראש ובסופו של דבר מרגיש ריק.
הכל נראה כאילו ומשחק את עצמו.סקרן אני לראותו בתפקידים אחרים בעלי אופי שונה.
שלוש הנשים המחזרות אחריו הדס ביטון, לי קוזניק וסיון הכוכבי משחקות היטב ואינן יכולות להבין שבישביל בל אמי האהבה אינה ניצחית וכאשר היא נמשכת יותר מדי זמן היא הופכת להיות דבר בלתי נסבל.כן הצטיינה קלוטילד-אודליה יקיר שהלכה אחרי בל אמי.
טובים היו גם פורסטיה-דודי גזית,מסיה וולטר-דניאל מושס,נורברט דה וארן-אבנר נינו,הכומר הצעיר-אריק מורדוך.
לראות או לא לראות:הצגה יפה,השנה רק התחילה.נצפה להצגות הבאות.
נכתב על ידי elybikoret , 24/11/2008 10:24
אליביקורת
